הוא כרע על השטיח ליד מיטתו. ידיו נשכבו על ירכיי, אצבעות חזקות חפרו בעור, משכו אותן זו מזו. לא התנגדתי, נתתי לו להיפתח לגמרי. מבטו היה דבוק למקום בו כבר הייתי רטוב, דביק מתשוקה.
הוא לחש כמעט ביראת כבוד, וזה נשמע יותר גרוע מכל גסות.
ואז הוא התכופף. נשימתו נגעה בעור שלי, דירות דיסקרטיות גרמו לי לרעוד. המגע הראשון של לשונו היה רך, כמעט חסר משקל, מבחן. הוא העביר אותו לאורך החריץ שלי, לאט לאט נהנה מהטעם. צרחתי, חפרתי באצבעותיי בסדינים.
הוא לא מיהר. הוא חקר אותי כמו אוכל. ואז מסובב את הלשון סביב הדגדגן, ואז מזריק אותה עמוק יותר, גורם לי להתפתל ולגנוח. הוא ידע שהוא עושה משהו על ידי דחיפה, ואז על ידי מעבר לנגיעות קלות, כמעט מדגדגות, שגרמו לו להשתגע. ביד אחת הוא החזיק את הירך שלי, ואצבעותיו של השני החליקו לתוכי, והרגשתי אותן ממלאות אותי, מותחות אותי.
"מארק …" נאנחתי, כבר לא זכרתי את שמי. הגוף שלי כבר לא היה שייך לי. זה היה הכלי שלו.
הוא הגיב בגניחה נמוכה כשפניו צמודות עוד יותר. לשונו עבדה ללא לאות, כתבה דפוסים מורכבים, ואצבעותיו נכנסו ויצאו בקצב, גיששו נקודה כלשהי בפנים, שגרמה לגל הנאה בוער לשפוך על גופו. יכולתי להרגיש את המתח המוכר והשכוח בבטן התחתונה עולה. שרירי הירכיים והבטן התהדקו עד כדי רעד.
"אני-אני עכשיו-דירות דיסקרטיות", הצלחתי לנשוף, וזה הפך לאות עבורו. הוא הגביר את הלחץ, לשונו התערבלה מהר יותר ואצבעותיו נכנסו עמוק יותר.
האורגזמה התגלגלה פתאום ומוחצת, מקשת את הגב שלי לקשת. צרחתי, נאחזתי בשערו, לא יכולתי לשלוט בעצמי. מאות ברקים קטנים פילחו אותי, שרפו מבפנים את כל המחשבות, את כל הפחד, את כל זיכרון העבר. פשוט הרגשתי. רק זה. רק עכשיו.
הוא לא עצר עד שההתכווצויות האחרונות שחררו את גופי והתמוטטתי על המזרן, כולו רטוב, רועד ומותש לחלוטין. הוא קם לאט, סנטרו ושפתיו נוצצו. הוא הביט בי בחיה כל כך רעבה לסיפוק, שהרעד רץ עלי שוב, כבר מעורבב בציפייה למשהו גדול יותר.
הוא הוציא את הקונדום מהאריזה על שידת הלילה שלו, הניח אותו בזריזות על הזין הענק שלו, עדיין מתוח. המחזה היה גם מפחיד וגם מרגש להפליא.
"תתהפך," אמר, ולא הייתה בקשה בקולו. - סרטן.»
קפאתי לרגע, עדיין נתון לחסדי הרעד והחולשה המתוקה שלאחר האורגזמה. הצוות שלו נשמע חריף, בצורה מארחת, וזה גרם לעור לרוץ שוב. לאט לאט, על רגלי החלשות, התהפכתי על בטני, ואז עליתי על ברכיי, גב מקושת עמוק. הרגשתי שהאוויר נוגע בחלק הפגיע והפתוח ביותר שלי ונשרף מבושה והתרגשות בו זמנית. שמעתי אותו מתקרב מאחור, הרגשתי את מבטו על עצמי, על הגב התחתון, על הישבן, על כל התנוחה חסרת האונים הזו.
ידיו נשכבו על מותני, מחוספסות וחמות. הוא החזיק אותי בחוזקה, אצבעותיו חפרו בעור. שמעתי אותו יורק בכף ידו, צליל רטוב קצר, ואז הרגשתי את הראש העבה והקופצני של איבר מינו, כבר בקונדום, ממש בכניסה. הוא הסיע אותה קדימה ואחורה, משמן, לועג, מותח את הרגע הזה עד קצה גבול היכולת.
"תתכונן," הוא אמר בצרידות, וזה היה הדבר האחרון ששמעתי לפני שהוא נכנס.
הוא לא נכנס לאט ולא בעדינות. הוא נכנס לדחיפה חדה ועוצמתית אחת, מילא אותי עד קצה גבול היכולת, קרע אותי לגזרים. צרחתי מכאב בלתי צפוי מעורבב בהנאה פראית ובעלי חיים. הזין שלו היה כל כך גדול שלרגע הרגשתי שאני לא יכול לסבול את זה. הוא נכנס לגמרי, נשען עמוק מאוד, וקפא, נותן לי להתרגל לתחושת המתיחה והמילוי הזו שלא חוויתי במשך שנים.
"אלוהים… כמה את צמודה…", הוא נשם בקרע, וקולו רעד במתח.
ואז הוא התחיל לזוז. בהתחלה, לאט, מוציאים כמעט לגמרי ושוב נכנסים לעומק. כל דחיפה שלו גרמה לי לדחוף קדימה, לרעוד את כל גופי. ואז הוא האיץ. התנועות שלו נעשו קשות יותר, חדות יותר, בדיוק כמו שרציתי בפנטזיות הכי חשאיות שלי. הוא זיין אותי באמת, בלי חיבה, רק סקס טהור וגס. צליל גופנו-מעוך, לח, בעל חיים-מילא את כל החדר.
אחת מזרועו נשארה על מותני, חפרה בבשר, ואילו השנייה הושקה בשיערי, משכה את ראשה לאחור, מקשת את גבי עוד יותר. הכאב של העווית וההנאה המדהימה של תנועותיו התערבבו לקוקטייל לוהט אחד.
"כן… ככה… ככה…" — אני עצמי לא זיהיתי את הקול שלי, צרוד, מתפרץ לצרוח בכל דחיפה.
הוא ענה לי בגניחות נמוכות, בקללות שנשמעו כמו דירות דיסקרטיות. הוא נכנס לתוכי עמוק יותר ויותר, והרגשתי את החום המוכר מתחיל להצטבר שוב בפנים, אפילו יותר זועם מהפעם הראשונה. הגוף שלי, שכבר התחמם על ידי האורגזמה הראשונה, הגיב לכל תנועה שלו בהתכווצויות עוויתות.
"תגמור איתי," הוא הורה, ודבריו הפכו לטריגר.
האורגזמה השנייה כיסתה אותי בעוצמה כה רבה עד שהעיניים חשכו. צרחתי בלי להתבייש, הרגשתי את כל מה שבתוכו מתכווץ סביבו, פועם בקצב תזזיתי. בעוד רגע תנועותיו נעשו פתאומיות, כאוטיות, והוא, בגניחה רועשת, כמעט שואג, הצמיד אותי בגסות למיטה, נכנס לעומק, וקפא, נשפך זרם חזק של זרע לתוך הקונדום. גופו ירד עלי בכל הכבדות, חם, מיוזע, רועד בהתכווצויות האחרונות.
שכבנו ככה, שנינו שבורים לחלוטין, מקשיבים לליבנו קופץ מהחזה שלנו ומאט לאט. המשקל שלו לחץ עלי, וזה היה יוצא דופן, אבל … נעים מאוד. היה לנו ריח של סקס, ואז העור שלו. הוא שכב, בקושי זז, נשימתו בגלים חמים שרפה את צווארי.
ואז הוא לאט, במאמץ ברור, התנתק ממני, התגלגל על צדו. הקונדום הוסר איכשהו באופן בלתי מורגש, רק שמעתי רשרוש ואז מכה קלה בתחתית פח האשפה. שכבתי שם, לא יכולתי לזוז.
הוא קם בשקט, ראיתי בזווית העין את הצללית שלו הולכת לשירותים. נשמע קול המים. התגלגלתי על הגב כשזרועותיי פרושות. העיניים התרגלו לחושך למחצה, חטפו את קווי המתאר של התקרה מהחושך. בפנים היה ריקנות מוחלטת ומחרישת אוזניים. בלי מחשבות, בלי חרדות. רק כבדות בשרירים וכאבים נעימים וכואבים בין הרגליים.
הוא חזר עם שתי מגבות לחות וחמות. הושיט לי אחד בשקט. התיישבתי והתחלתי לנגב מכנית את הבטן, את הירכיים. הוא עשה את אותו הדבר, תנועותיו היו מדויקות, בלי יותר מדי מהומה. בלי סרבול, בלי שאלות מטופשות "מה שלומך?». הוא פשוט הסיר את ההשלכות כמו שהכלים מנקים אחרי העבודה.
ואז הוא שכב קרוב, על גבו, בלי לגעת בי. שכבנו בשקט, והשקט הזה היה נוח להפליא. זה לא היה כבד. זה היה … מלא. כאילו כבר אמרנו הכל זה לזה בגופנו.
"ובכן, דירות דיסקרטיות?"הוא סוף סוף אמר. - "הוכיח?»
סובבתי את ראשי והסתכלתי על הפרופיל שלו, מואר באור הפנסים מהרחוב. ופתאום היא צחקה. צחוק שקט, סוער, בלתי צפוי לחלוטין לעצמי.
"כן," נשפתי.»
גם הוא גיחך, קצר ויפה. ואז התהפך על צדי, לעברי, הניח את ראשו על זרוע כפופה. ידו החופשית שכבה על בטני, ממש מתחת לטבור, נקודה חמה גדולה. פשוט שכבתי שם, כבדה ורגועה.
לעתים קרובות כך?"שאלתי, תוהה את השאלה שלי. פתאום התחשק לי לדבר. על כל דבר.
הוא שתק, הציץ בתקרה.
"לא," ענה לבסוף. - לא לעתים קרובות. אין עם מי. הוא גמגם וחיפש מילים. - "אתה צועק בקול רם. זה נחמד.»
שוב, זה הישר שלו. היא שוב גרמה לי לחייך במבוכה בחושך.
קשה, " אמרתי.
"זה מה שביקשת בהתכתבות. "נוקשה וללא טקס." או ששינית את דעתך?»
"לא," עניתי במהירות.»
אצבעותיו נעו מעט על עורי, ציירו קו קל. זה גרם לגופם לרוץ שוב. הגוף, שרק צרח מתוך שפע של תחושות, נתן לפתע שוב אות ביישן. הד חלש של תשוקה.
שוב שתקנו. נשימתו נעשתה חלקה ועמוקה. חשבתי שהוא נרדם וכבר התחלתי להחליט במוחי איך לארוז בשקט ולעזוב כדי לא להפריע לאינטימיות המוזרה והחולפת הזו.
אבל הוא לא ישן.
"הישאר עד הבוקר," אמר לפתע, מבלי לפקוח את עיניו. ידו על בטני התכווצה מעט. - בוקר הערב חכם יותר. נחליט מה לעשות הלאה.»
